חוק שכירות הוגנת, חוק השכירות והשאילה
חוק שכירות הוגנת הוא כינוי לתיקון שנעשה בחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 ונכנס לתוקף בקיץ 2017. על מצבו העגום של שוק הדיור הישראלי ועולם השכירויות אין צורך להרחיב.
זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שהובילו ל"מחאה החברתית" בשנת 2011. כמיליון ישראלים יצאו לרחובות, הקימו אוהלים והשמיעו קול זועק כדי לעורר את השלטון; התקווה הייתה לאזן את האנומליה הכלכלית שהשיאה את מחירי הדיור באופן ניכר. לכן, למרות שהתיקון נכנס לתוקף רק 6 שנים מאוחר יותר למחאה החברתית, יש שיטענו שהוא אחד מפירותיה.
לשון התיקון מלמדת שנועד לתכלית כפולה:
- ליצור וודאות משפטית גבוהה ביחס לעסקאות שכירות ושאילה.
- ויצירת הסדרים הוגנים יותר כלפי שוכרים אשר לרוב בעמדת נחיתות ביחס למשכירים.
בין היתר, התיקון קובע מהי דירה ראויה למגורים; מהן חובותיו של המשכיר ביחס לביצוע תיקונים במושכר; מהן הערובות שניתן לגבות מן השוכר; מהם הפרטים שצריכים להופיע בחוזה ואופן כריתתו; מהו מעמד השכירות כלפי צדדי ג'; ועוד.
אחד החידושים המשמעותיים בתיקון לחוק הוא הקביעה כי לא ניתן להתנות על חלק מהוראות החוק; ועל חלק אחר ניתן להתנות רק אם ההתניה פועלת לטובת השוכר. כלומר, אפילו שוכר חתם על חוזה שכירות שמקפח את זכויותיו לפי חוק השכירות והשאילה, עדיין הוראות החוק גוברות; וחתימת השוכר על ההסכם לא תפעל לרעתו. לכן, חשוב מאוד להכיר את הוראות החוק מראש ולוודא שחוזה השכירות לא סותר אותו; האלטרנטיבה של וויכוח בדיעבד היא תמיד עגומה יותר.