איך מקבלים פיצוי על איחור רכבת?
- באופן מקוון: כדרך בסיסית, ניתן למלא טופס דרישת פיצוי מקוון. אם רכשתם את הכרטיס באמצעות "רב-קו", תוכלו לדרוש את הפיצוי באמצעות מערכת אוטומטית ייעודית של רכבת ישראל. שימו לב! מערכת זו מיועדת אך ורק לנוסעים שרכשו כרטיס ישיר (ללא החלפת רכבות). ניתן לפנות באמצעות הטופס/המערכת עד מקסימום של 6 חודשים מהיום בו הרכבת איחרה.
- באופן פיסי: ניתן להציג את כרטיס הנייר / ברקוד תשלום באפליקציה / רב קו, למנהל תחנת רכבת. זאת, תוך 14 ימים מיום הנסיעה. בדרך זו, ניתן לקבל את הפיצוי רק בתחנות רכבת שבהן יש קופה פעילה.
שתי הערות חשובות לרוכשי כרטיסים דרך יישומון הרכבת ורב-קו:
- דרך היישומון: קבלת הפיצוי מותנית בהצגת הברקוד שקיבלתם עם הפקת כרטיס הנסיעה במערכת. ללא הצגת הברקוד, לא יינתן פיצוי. לכן, רצוי ומומלץ לעשות צילום מסך לברקוד, למקרה שהיישומון לא יידע להציג את הברקוד לאחר הנסיעה.
- דרך רב-קו: כרטיסי הפיצוי יוטענו אך ורק על גבי תעודת הרב-קו שעימו בוצעה הנסיעה.
האם אפשר לתבוע פיצויים מעבר לכרטיסי נסיעה?
התשובה הקצרה – בפירוש כן. והתשובה הארוכה יותר:
לרוב טענת הנוסעים היא שכרטיס/ים חינם לא משקפים את גובה הנזק שנגרם להם בשל איחור הרכבת; ולכן הם דורשים פיצויים בסכום גבוה יותר. זה יכול להיות בגלל איחור למקום עבודה או לפגישה עסקית; לבסיס-צבאי באופן שגורר דין משמעתי; לטיסה; למוסד אקדמי; או לבדיקה רפואית חשובה. הנזק יכול להיות גם עוגמת נפש שנלווית לכל אלו; וממילא הרשימה ארוכה ולא סגורה. לכן, נוסעים רבים מגישים תביעה קטנה, מפרטים את המאורע ונזקיהם, מצרפים ראיות – וממתינים לדיון בתביעתם.
מנגד, רכבת ישראל טענה: סעיף 1 ל"נוהל האיחור" קובע כי זהו הסדר אחיד, ממצה ובלעדי. כלומר, לפי הנוהל, לא יינתן פיצוי נוסף, מעבר לכרטיסי הפיצוי. לטענת הרכבת, היא גוף גדול שמסיע עשרות אלפי נוסעים מדי יום; ותקלות קורות. אם כל תקלה תחשוף אותה למבול תביעות, היא לא תצא מזה. ואפילו כל הנוסעים ינצחו ויהיו צודקים, עדיין ציבור הנוסעים הוא מי שלבסוף יסבול מזה. כי הרכבת היא חברה ממשלתית אשר פגיעה כלכלית בה תגלגל עלויות לציבור; מניירות ערך ועד להעלאת מחירי כרטיסי-נסיעה.
פסיקת בית-המשפט העליון
הסוגיה נסקרה בהרחבה על-ידי בית-המשפט העליון במסגרת ערעור על תביעה ייצוגית שהוגשה נגד הרכבת, בגין איחור משמעותי (ע"א 9494/08 פן נ' רכבת ישראל, 27.06.2013).
לענייננו נקבע שהנוהל לא חוסם את דרכו של נוסע להגיש תביעת פיצויים בגין נזקים שנבעו מהאיחור; אלא רק קובע "משטר אחריות מוחלטת" שהנוסע יכול להכפיף את עצמו אליה או לא. אם הנוסע רוצה לקבל פיצוי לפי הנוהל – זה המקסימום שיקבל. אם רוצה לקבל פיצוי שלא מתוך הנוהל – פתוחה לו הדרך להגיש הליך משפטי. אך הרכבת מתוך עצמה וללא הליך משפטי, לא תיתן פיצוי נוסף מעבר לכרטיסי הפיצוי.
במסגרת הדיון בעליון הרכבת טענה שבמקרה שנוסע יגיש תביעה, עומדות לה כל טענות ההגנה ולא רק אלו שיכולה להעלות מהנוהל. כך למשל, תוכל לטעון לטענות מדיני החוזים (כמו סיכול) או הנזיקין (גרם הפרת חוזה על-ידי צד ג'); ואחריותה תיקבע בהתאם לשאלה – האם פעלה ברשלנות קטגורית/בזדון, או לא.
אך לבסוף, כך נקבע בעליון, ההחלטה הסופית תהיה של בית-המשפט שידון בתביעה.