ספאם: המדריך המלא למוטרד

מה זה "חוק הספאם"?

"חוק הספאם" זהו כינוי לתיקון מס' 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ב-1 לדצמבר 2008, התיקון נכנס לסעיף 30א לחוק תחת הכותרת "שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק". הסיפור הקצר: התיקון אוסר לשלוח דבר פרסומת, ללא הסכמת הנמען, באיזו מ-4 הדרכים שבחוק. באריכות? המשיכו לקרוא.

מה היה המצב החוקי לפני "חוק הספאם"?

לפני תיקון מס' 40, חוק התקשורת כלל רק איסור לשלוח דברי פרסומת בלתי-רצויים בפקס, וקבע כי מפרסם העושה כן מבצע עבירה פלילית. אך עם עליית קרנה של הטכנולוגיה, פרסומות באמצעות פקסים הפכו למחזה נדיר והוראת החוק הפכה ל"אות מתה" שלא נותנת מענה למצב העדכני בשטח.

תיקון מס' 40 הביא בשורה משמעותית כשהוסיף את דרכי הפרסומת שבאמת נפוצות עד היום (sms, דוא"ל ומערכת חיוג טלפוני) והוסיף מנגנון פיצוי ללא הוכחת נזק לתובע.

הנוסחה הפשוטה לזיהוי הודעת ספאם

החוק אולי מסובך אבל הנוסחה שלנו פשוטה להפליא. כול שעליכם לעשות הוא לבחון את תשובותיכם ל-3 השאלות הבאות:

1. האם ההודעה היא "דבר פרסומת"?
2. האם ההודעה נשלחה ב-1 או יותר מ-4 הדרכים הקבועות בחוק?
3. האם לא הסכמתם לקבל את דבר-הפרסומת או חזרתם מהסכמתכם?

השבתם "כן" לכל השאלות? ברכות, כנראה שבפניכם הודעת ספאם. להרחבה, לחצו על כל אחד מהסעיפים או המשיכו לקרוא.

מהן 4 דרכי-המשלוח של הודעת ספאם/דואר זבל?

• הודעת מסר קצר (כמו הודעת טקסט);
• מערכת חיוג אוטומטי (גם אם החיוג פסק לפני שענו לשיחה וכשהנמען התקשר בחזרה לאותו מספר, הושמע לו דבר-פרסומת);
• פקסימיליה;
• הודעה אלקטרונית (כמו e-mail).

כיצד אוכל לאתר את פרטי הנתבע?

מעוניים לתבוע ולא יודעים את מי? איתור פרטי הנתבע נשמע כמו הליך מורכב אך לא כך בכל המקרים. בכתב תביעה קטנה יש לציין שלושה פרטים של הנתבע: (1) שמו המלא; (2) כתובתו הרשומה; (3) מספר הזיהוי. על פניו נשמע פשוט, אך נתונים מראים שתובעים רבים טועים או מסתבכים. לכן הכנו עבורכם מאמר בנושא איתור פרטי הנתבע במקרים של אנשים פרטיים, חברות, עסקים, ועוד..

מה זה "דבר פרסומת"?

• מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;
• מסר המופץ לציבור הרחב למטרת בקשת תרומה (ראו מקרים בהם בקשות תרומה לא ייחשבו "דבר פרסומת");
• מסר המופץ לציבור הרחב למטרת תעמולה (ראו מקרים בהם מסרים למטרות תעמולה לא ייחשבו "דבר פרסומת");
• מסר אחר שמופץ לציבור ויש בו הצעה להתקשר לטלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו (כול עוד הוא לא התקבל מהגורמים האלו).

מה אינו "דבר פרסומת"?

חוק הספאם מונה נסיבות בהן למרות שהודעה עונה על הקריטריונים לעיל, היא עדיין לא "דבר פרסומת" (ובהתאם אינה "ספאם"). ואלו המקרים:

• מסר שהנמען הסכים לקבלו או לא חזר בו מהסכמתו בדרכים הקבועות בחוק (לקריאה על דרכי-החזרה מהסכמה שניתנה);
• מסר לציבור הרחב למטרת בקשת תרומה לשם התמודדות בבחירות מקדימות לאלו: לכנסת; לראשות מועצה מקומית; לרשימת מועמדים למועצה מקומית;
• הודעת דוא"ל מעמותה או חברה לתועלת הציבור, לשם תרומה והנמען לא סרב לקבלה בדרכים הקבועות בחוק;
• הודעת דוא"ל מעמותה או חברה לתועלת הציבור, לשם תעמולה, והנמען לא סרב לקבלה בדרכים שבחוק;
• מסר המופץ לציבור הרחב למטרת תעמולה שיש בה מסר פוליטית, לרבות תעמולת בחירות;
• פנייה חד-פעמית ממפרסם לנמען פרטי או בית-עסק, רק כהצעה להסכים לקבל דברי פרסומת ממנו לשם תרומה או תעמולה;

מסר שמופץ לציבור ויש בו הצעה להתקשר טלפון מסוים לשם קבלת מסר כלשהו, מטעם אחד מהגופים הבאים:

• מסר מטעם המדינה ומוסדותיה;
• מסר מגוף שעזרתו נדרשת בעת אירוע חירום אזרחי והוא אחד מאלה:
  • מד"א;
  • הרשות הארצית לכבאות והצלה;
  • עירייה או רשות מקומית (ובמקום שאין כאלה – תאגיד/יחיד שממלאים שם תפקידים של שלטון מקומי);
  • איגוד ערים (איגוד רשויות מקומיות סמוכות זו לזו, אף אם אינן גובלות זו בזו);
  • גוף או חלקו שעושה שירות לציבור והשר הכריז עליו ברשומות שהוא גוף הצלה.

מתי בעצם נמען "מסכים" לקבל דבר-פרסומת? 

לפי סעיף 30א(ב) לחוק, הסכמה צריכה לענות על הנתונים הבאים:

• הסכמה מפורשת;
• שניתנה מראש;
• בכתב או בעל-פה (לרבות הודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת).

לשים לב! עוסקים רבים מציבים אפשרות לשלוח "הסר" כדי שהצרכן יוכל לצאת מרשימת התפוצה, אך כפי שקבע בית-המשפט העליון (ואנחנו קיצרנו כאן) – זה לא תמיד מומלץ.

מתי ניתן לשלוח דבר פרסומת גם ללא הסכמת הנמען?

כאמור, הסכמת הנמען היא תנאי לקבלת דבר-פרסומת. עם זאת, ניתן לשלוח דבר-פרסומת ללא הסכמה כאמור, אם מתקיימים כול התנאים הבאים:

• הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר/שירות (או במהלך מו"מ לרכישה);
• המפרסם הודיע לנמען כי הפרסום שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו באחת מ-4 הדרכים האמורות לעיל (SMS, מערכת חיוג אוטומטי, פקס' או דוא"ל);
• המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע שהנמען מסרב לקבל דברי-פרסומת כאמור (בכלל או דברי-פרסומת מסוג מסוים);
• הנמען לא הודיע שהוא מסרב כאמור;
• דבר הפרסומת שנשלח מתייחס למוצר/שירות מסוג דומה למוצר/שירות של עסקת הרכישה שבסעיף (1) לעיל.

איך ניתן לסרב לקבל דבר פרסומת או לחזור מהסכמה שניתנה?

בכל עת, נמען רשאי להודיע למפרסם שהוא מסרב לקבל דברי-פרסומת (באופן כללי או דברי-פרסומת מסוג מסוים); או לחזור בו מהסכמה לקבל דבר-פרסומת (ככול שניתנה). סירוב או חזרה מהסכמה כאמור מוגדרים בחוק "הודעת סירוב". שימו לב:

• לפי החוק, הנמען לא יישא בתשלום עבור שליחת הודעת הסירוב, למעט עלות משלוח ההודעה.
• הודעת הסירוב תישלח בכתב או בדרך שבה שוגר דבר-הפרסומת, לפי בחירת הנמען.
• בעסקה לרכישת טובין/שירותים באופן מתמשך, יראו בנמען כמי שנתן הודעת סירוב במועד סיום ההתקשרות, לרבות אם ההתקשרות הסתיימה בעקבות הודעת ביטול שניתנה כדין.

קיבלתי הודעת ספאם. כמה פיצויים אפשר לתבוע?

בית-המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק ("פיצויים לדוגמה") עד לסך של 1,000 ₪ עבור כול דבר פרסומת מפר. זאת, כמובן, מבלי לגרוע מזכות התובע לכול סעד או תרופה אחרת. בנוסף, בית-המשפט רשאי להטיל על המפרסם קנס פלילי בגין עצם ההפרה. אלא שאל לנו לשמוח מהר מדי: הקנס הוא לטובת קופת המדינה (לא לכיס התובע) והוא אקט עונשי-חינוכי.

מהם שיקולי בית-המשפט בבואו לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק?

לפני שנעסוק במה שבית-משפט צריך לשקול, נציין שחוק הספאם קובע בפירוש – בסעיף 30א(י)(1) – שאסור לבית-המשפט לשקול את גובה הנזק שנגרם לנמען כתוצאה מביצוע ההפרה. הסיבה לכך הוא הרצון העיקרי של המחוקק למנוע את עצם שליחת הודעות הספאם וליצור הרתעה. אז מה בית-המשפט כן צריך לשקול? ובכן:

• האם הושת על אותו מפרסם קנס בגין אותה הפרה;
• האינטרס לאכוף את החוק ולהרתיע מפרסמים מפני הפרתו;
• עידוד נמענים למימוש זכויותיהם בכלל ולפי חוק הספאם בפרט;
• היקף ההפרה (ברור שהודעה אחת חמורה מ-30).

האם מפרסם שהציב אפשרות "הסר" יזכה להקלה בפיצוי?

בשנים האחרונות, בית-המשפט העליון דן בנושא זה בדיוק. הדעות אמנם חלוקות, אך לבסוף אחת ניצחה. להרחבה על הפחתת פיצויים נגד מפרסמים שאפשרו הסרה על-ידי לחיצה על קישור.

תוך כמה זמן ניתן להגיש תביעה אזרחית? האם יש תקופת התיישנות?

"חוק הספאם" לא קובע תקופת התיישנות מיוחדת; לכן תקופת ההתיישנות הרלוונטית היא כקבוע בחוק ההתיישנות – 7 שנים. עם זאת, ישנן הוראות ספציפיות אשר מאריכות או מקצרות את תקופת ההתיישנות. אך לא רק התיישנות צריכה לעמוד לנגד עינינו: רכיב מהותי במשפט הישראלי הוא ה'שיהוי'. מערכת המשפט מעוניינת לעודד תובעים לעמוד על זכויותיהם "כשהברזל עודנו חם" ולא להשתהות עם הגשת תביעתם.

האם ניתן להגיש תביעה קטנה בגין ספאם?

ככול שסכום התביעה לא עולה על 37,700 ש"ח (נכון לינואר 2023) ולא מדובר בעניין שבסמכות ייחודית של בית-משפט מיוחד, בוודאי שכן!